יום שבת, 18 באפריל 2015

בולגריה - יום 7 - Bob (טרק ה- Pirin)

טרק ה- Pirin- היום השישי

זהו היום האחרון של הטרק בשבילנו. הולכים בכחול דרומה ובדרך סוגרים 360 מעלות סביב Yulen. משם חותכים מזרחה בצהוב ואז צפונה בירוק עד Bezbog - Безбог. לא בטוח מה זה אומר בבולגרית, אבל ברוסית המשמעות היא "ללא אלוהים". ב- Bezbog ישנו רכבל שיורד ל- Гоце Делчев - Gotse Delchev.

אז לפי המסורת של הימים הקודמים גם זהו יום מיוחד. מהרבה סיבות והראשונה היא (בסדר כרונולוגי) שסוף-סוף מצאנו אוכל בולגרי טעים.

קמנו מוקדם יחסית לעצמנו והתחלנו לבשל דייסה. תוך כדי ראינו את שני הזוגות הישראלים עוזבים ויוצאים לדרך, האחד לדרך שגם אנחנו תיכננו והשני לויחרן. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב כאן שקצת אחרי יצאנו לדרך, אבל זה לא מה שקרה...


קיריל אמר שראה פנקייק בתפריט ובגלל שזה היום האחרון מגיע לנו פינוק (כאילו שדייסה עם דבש זה לא פינוק מספיק???) אז הזמנו פנקייק כל אחד, חוץ מקיריל שהזמין משהו שנקרא יוגורט עם ריבה. טעמנו ממנו והבנו שהוא זה שעשה את הדבר הנכון. היוגורט זה עצם אחד המאכלים המוכרים בבולגריה ובבולגרית הוא נקרא Кисело Мляко.
מאז ועד סוף הטיול שלנו בבולגריה טעמנו את זה בעוד הבה מאוד מקומות, אבל בשום מקום זה לא היה טוב כמו פה.


בזמן שהתארגנו הגיעו לא מעט חמורים שנשאו על גבם לא מעט בולי עץ גדולים. הסקה לחורף. בעל הבקתה פרק אותם והתחיל לרסק אותם עם גרזן.
אירגנו את התיקים, צחצחנו שיניים, אפילו פיליפ יצא לאור בבוקר. התרשמנו ממכונת הכביסה הענקית ו... החלטנו שממש בא לנו עוד יוגורט. אז הזמנו עוד יוגורט. בזמן שבעל הבית הכין את המנות החלטנו להתנסות במה שנראה כל כך קל מהצד, ריסוק העצים. בוא נגיד שחסרה לנו הטכניקה, והכוח, והסיבולת, אבל ניסינו.


אז אחרי ארוחת בוקר משולשת יצאנו סוף סוך לדרך באיחור רב ולפנינו יום ארוך ומוגבל בזמן כי הרכבל היה אמור להיסגר ב3, או 4, תלוי את מי שואלים. איתנו לדרך יצא גם חבר חדש, שהעביר את כל הלילה צמוד לאוהל שלנו כמו שגילינו בבוקר. בהתחלה קראנו לו "בוביק" אבל אז החלטנו שהוא קשוח מדי בשביל השם הזה, אז שינינו ל"בוב".


בוב שמר על תווך בטיחות של כ-5 מטר מאחורינו אבל שמר גם על הקצב. הוא היה חזק ונחוש. החולשה היחידה שלו הייתה לפטריות, שכמו שסיפרתי, גדלו מתוך החרא של הפרות.

באחד המקומות בדרך ראינו דו-גידי חתוך בולט מהקרקע. כנראה שלמישהו לא עובד הטלפון עכשיו. במקום אחר בדרך מצאנו מפה של האזור, עם כיתובים בעברית. הנחנו שהיא של החבר'ה שיצאו לפנינו אז לקחנו אותה איתנו בתקווה שנשיג אותם.


לאורך כל הדרך עד הצהריים ממשיכים לראות אינספור אגמים, גדולים וקטנים. באחד מהם בוב כמעט פרש כי ההליכה הפכה להיות קשה בשבילו, על אבנים גדולות ומשופעות. הוא נעצר והתחיל ליילל מה שקצת הרס לו את התדמית הקשוחה. נתנו לו חתיכה נדיבה של נקניק בתקווה שבזמן שייהנה ממנה לא ישים לב שהלכנו ויחזור חזרה. הנקניק עשה את ההפך, נתן לבוב מוטיבציה, והוא חבר שוב, אולי מצא שביל עוקף.

איפשהו בצומת של צהוב וירוק יש פס. שם אכלנו ארוחת צהריים, קיריל עשה תמונות פנורמה ואפילו מצאנו סיבה להשתמש במשקפת. מעט לפני שהמשכנו קיריל עשה מעשה שזיכה אותו בכינוי Орел. לא נפרט כאן מה בדיוק היה המעשה.










קצת לפני שמתחילים את העלייה האחרונה ל- Bezbog שלפי הצהרותיו של גוראן בכלל אמורה הייתה להיות ירידה, פגשנו את הזוג הישראלי מהבוקר והחזרנו להם את המפה. אחרי העלייה הלא צפויה נפתח נוף מרהיב על בקתת Bezbog שעומדת על קצה האגם. התיישבנו ליהנות מהנוף ולאכול סניקרס. זקן חלף על פנינו עם דליים מלאים באוכמניות. הוא הלך בקצב מהיר כי אמר שהרכבל נסגר ב 15:45. זרמנו איתו והתחלנו לרוץ לכיוון הרכבל, למרות שהיה מספיק זמן. לא בטוח שלרוץ בירידה עם תיק ששוקל 15+ ק"ג זה הרעיון הכי חכם, אבל לא סתם לחלק מהאנשים בסיפור קוראים "קיריל"...


בסוף כמובן שהגענו לפני הזמן, קנינו כרטיסים וקירילים עוד הספיקו לטבול באגם.
הירידה ברכבל אורכת כחצי שעה עם שתי תחנות ביניים.
הבחור בתחנה העליונה המליץ לנו על מסעדה בשם Babuch בעיירה.

מ- Gotse Delchev המטרה הייתה להגיע ל- Dobrinishte - Добринище, עיירה קטנה שמשם חשבנו לחזור לבנסקו או להעביר בה את הלילה.


איך מגיעים לשם? היו כמה חבר'ה שהגיעו איתנו ברכבל אבל בשום רכב לא היה 3 מקומות עד שראינו רכב גדול, סטיישן, ואישה וגבר הולכים לכיוונו. כמובן שביקשנו טרמפ והם הסכימו. זוכרים את הגברת גדולת הממדים מלפני כמה ימים? כן כן, זאת בדיוק הגברת שפגשנו גם היום. כל הדרך הם דיברו בינם על כל מיני חלקי חילוף של רכבים ומוסכים, הסקנו שהגברת שולטת בנושא. קיריל כמובן שנרדם בדרך.

הם הביאו אותנו לעיירה לבית של הגבר, שם פגשנו את אשתו, Maria, שהיא מורה לרוסית ולכן יכולנו לדבר איתה בקלות. היא כמובן הציעה שנישאר לישון אצלם או שהם ייתנו לנו טרמפ תמורת סכום סמלי לבנסקו. סירבנו בנימוס, שאלנו איפה כדאי לאכול והם המליצו לנו על מסעדה כלשהי.


הלכנו לחפש איפה אפשר למשוך כסף, או להמיר דולרים. לא מצאנו שם change ואחרי כחצי שעה חיפושים ואינספור כספומטים שחוץ מלהראות סרטים לא עשו כלום, מצאנו אחד שכן נתן כסף. כאשר הגענו למסעדה ש Maria המליצה עליה, אפילו המארחת אמרה שעדיף שנלך ל- Babuch. אחרי 10 דקות חיפושים מצאנו את המקום ופינקנו את עמנו במלא בשר וראקיה.


החלטנו לנסות לחזור לבנסקו. הלכנו לתחנת אוטובוסים שבמקרה הייתה גם לי תחנת הרכבת ולגמרי במקרה בדיוק הייתה רכבת ברציף לכיוון בנסקו, תמורת 1lev. בקרון ישב זקן נחמד ששאלתי אותו "בנסקו?". הוא נדנד עם הראש בחיוך. לעולם לא אתרגל לזה!!!

ירדנו בבנסקו ואחרי הליכה של כ-10 דקות הגענו למקום המוכר לנו, שם בעל הבית שמח לראותנו. החדר שלנו עדיין היה עם 3 מיטות. מסרנו בגדים לכביסה והלכנו למסעדה פלצנית. אחרי שראינו את עצמנו במראה החלטנו שנגיד לכולם שאנחנו ממלטה. ריקיל עשה אפילו עבודה מכינה ולמד שבירת מלטה היא ולטה.


רעבים לא היינו, אז הזמנו ראקיה וצ'יפס. מלצר פלצן אמר שראקיה לא שותים עם צ'יפס אלא עם שופסקה סלט. הוא התחיל לספר ולהלל את הסלט שהתברר כסלט ירקות פשוט מאוד עם קצת גבינה בולגרית. הוא סיפר שכשהיה קטן, אמא שלו הייתה מרטיבה את האצבע שלה בראקיה ונותנת לו למצוץ אותה, ולכן הוא מבין גדול בראקיה עוד מילדות.

לפני השינה קנינו מלא שטויות בסופר, דברים שחלמנו עליהם כל הטרק: מיצים, חמאה ו....פשטט (паШтееет - ממרח בשרי) וקרסנו לישון.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה