יום שישי, 10 באפריל 2015

בולגריה - יום 6 - היידה בלרוס (טרק ה- Pirin)

טרק ה- Pirin- היום החמישי

נתחיל מחוב קטן מהיום הקודם - המדריך הבולגרי של הישראלים הרוסים לא כל כך שיתף פעולה בהתחלה כששאלנו אותו על המסלול המתוכנן שלנו. מצד שני כאשר עברנו לדבר עם החבר הבלגי החדש שלנו וחלקנו את המסלול שכל אחד עשה המדריך הבולגרי כל הזמן התערב וצעק: "Ask me!". כמה בולגרי מצידו...

רגע לפני שהלכנו לישון פתאום נכנסו כמה חבר'ה לבקתה. מסתבר שהם קצת הלכו לאיבוד ולכן התעכבו ונאלצו ללכת עם פנסים, בקור וחושך. אולי דווקא בגלל זה הם לא התרגשו מהקור שהופגן כלפיהם מהגברת של הבקתה.

הדבר הטוב היחיד שהיה בלילה שעליית הגג שהיה חם. חוץ זה, חדר קטן ומסריח, וכ- 20 איש ישנים זה לצד זה, ונוחרים ממש לא בקצב.

המסלול היום הוא מהאגם Tevno לבקתת Demyanitsa - Демяница. בחרנו בדרך הארוכה דרך השביל האדום שהולך לכיוון צפון-מערב ואז עוברים לירוק בכיוון מזרח. בהמשך תבינו למה. לדעתי זה היום הכי יפה בטיול.


כאשר קמנו בבוקר ויצאנו החוצה גילינו שהכל קפא. בהתחלה חשבנו שזה רק השלוליות. אבל מסתבר שגם המקלחת המאולתרת מפחות בירה מחוררת על עמוד.

בזמן שכולם הצטופפו בפנים אנחנו אכלנו את הדייסה שלנו בחוץ, כמו טרקיסטים אמיתיים :)
היינו הראשונים לעזוב את הבקתה אבל מהר מאוד כולם עקפו אותנו. גם הבולגרים הזקנים השיכורים וגם הישראלים הרוסים. לא כי הלכנו לאט אלא כי בניגוד אליהם ממש התלהבנו מזה שכמעט כל האגמים מסביב קפאו, אז התעסקנו בלזרוק אבנים פנימה לנפץ את הקרח. מזל שבשלב כלשהו נגמרו האגמים, אחרת לא היינו מגיעים ליעדנו בסוף היום.


כאשר עקפנו את הבולגרים חזרה(נפגשנו איתם הרבה פעמים במהלך היום כי כל אחד עשה הפסקות בזמן שונה. בכל פעם שחלפנו על פניהם הם צעקו "היידה בלרוס!"). הם כל הזמן ניסו להראות ולהסביר לנו את הדרך, למרות שהיה מאוד ברור לנו איפה השביל שלנו והם כל הזמן הראו לכיוונים מנוגדים. לא הופתענו, ובין לבין הצלחנו לחקור אחד מהם איפה כדאי לאכול ואיזה אוכל מסורתי מעניין יש. (אקפוץ קדימה ואומר שלא טעמנו שום דבר ממה שהוא אמר כי א היה את זה בשום מקום). מישהו כאן עדיין מופתע?


בפיצול של השביל האדום והירוק עשינו הפסקה. הבולגרים עצרו לא רחוק מאיתנו. הם המשיכו ישר באדום לויחרן ואנחנו פנינו ימינה לירוק. עוד לפני זה קירילים נכנסו שוב לאגם וגוראן בזמן הזה השתזף בשמש וכתב השורות האלו בפנקס.


מיד אחרי האגם מתחילה עלייה מאוד תלולה בזיגזג. לאורך כל היום רואים מלא אגמים קטנים וגדולים שנמצאים בשמורת Yulen - Юлен. במסלול שבחרנו יצא לנו להקיף את כל השמורה הקטנה הזו וזה מומלץ בחום.

בדרך מצאנו יצירה הנדסית בולגרית כלשהי שהזכירה ניסיון לא מוצלח לבניית חללית קדומה. מעניין מה זה.


לקראת סוף היום ירדנו אל בקתת Demyanitsa. בתחתית ההר, מאות מטרים ספורים לפני הבקתה שוב מצאנו פטל ומשהו שדומה לאוכמניות. כמובן שזה עיכב אותנו בעוד כמה עשרות דקות. בכניסה לבקתה יש משהו שמזכיר מכונת כביסה ענקית שמשתמשת במים הזורמים מההרים.


בבקתה פגשנו ישראלים. שתי זוגות ישראלים! כמובן שפתחנו את הערב בראקיה ומרק(מרק חזיר הפעם).
הזמנו אותם למדורה שתכיננו לעשות בחוץ והם הזכירו לנו שהיום הוא בעצם ערב ראש השנה אבל אין להם דבש. לנו היה דבש, להם היה תפוח.


פתחנו את האוהל בטרסות שליד הבקתה (באישור בעל הבית כמובן) והשתמשנו בשיטה הבולגרית להדלקת מדורות בעזרת גזיה. החבר'ה הישראלים יצאו לכמה דקות למדורה אבל מהר ברחו פנימה כי היה להם קר.

בזמן שקיריל קנה כמה שקיות דבש לתגבר את הדבש שנשאר לנו עקצנו מעט שמן מחדר האוכל של הבקתה ושדרגנו את האורז עם בצל מטוגן.
עשינו הרמת כוסית ראקיה ותפוח בדבש.


קיריל היה ממש שיכור מכל הבירה וראקיה ששתינו. הסטנדרטים שלי להגדרה של קיריל ל"ממש שיכור" השתנו הרבה כאשר הגענו לסופיה אבל נכון לרגע כתיבת השורות האלה במחברת זה הוגדר כ"ממש שיכור".


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה