יום שבת, 10 בינואר 2015

בולגריה - יום 3 - toilet? no. reception (טרק ה- Pirin)

טרק ה- Pirin- היום השני

התעוררנו לקראת השעה 9, עייפים מרוב שינה. בחוץ עדיין ירד גשם אז נשארנו באוהל עד שקיריל לא התחיל להתלונן שהוא רעב והוציא אותנו לבשל. הכלב של השכנים התעורר גם כן. בעצם כלבה בשם Yara. לאט לאט גם הבעלים שלה התחילו להתעורר ולגלות שרוב הציוד שלהם נרטב בלילה.
אנחנו ישנו שלושה אנשים באוהל של ארבעה, הם ישנו שישה פלוס כלב בשני אוהלים זוגיים.


אכלנו את הדייסה, התחממנו קצת בשמש, קיפלנו את הדברים והתחלנו בהליכה במעלה ההר. המסלול בעיקרו סלעים עם הרבה ירוק עליהם וצמחים נמוכים. בדרך יש מצוק שמתאים במיוחד לתמונות פוזה ופרופיל.


העלייה מאוד חדה אבל יחסית קצרה ואז מגיעים לשיא הרכס והולכים על הסכין. בסוף העלייה יש צומת של המסלול האדום עם מסלול צהוב שממשיך דרומה והאדום פונה מזרחה. בצומת הזאת יש צלב ענק. לא יודע מה המטרה שלו, אבל קיריל וקיריל מצאו לו מטרה משלהם בשביל אוסף תמונות חושפניות.


הגשם אמנם פסק אבל הערפל בא. ערפל כל כך כבד שרואים רק את השביל ולא טיפה יותר. מדרוני ההרים מכוסים בסלעים חלקים שבתוספת רטיבות מהגשם וזווית נכונה של השמש נוצר רושם שהולכים בין הרים מושלגים.










לאחר כשעה בערפל הזה הגענו למחסה Кончето - Koncheto. מחסה קטן מאוד וביתי מאוד. קראתי שמקובל להשאיר שם פריטי אוכל או ציוד טיולים עבור מטיילים שנתקעים בו במזג אוויר סוער. ובאמת המקום היה עמוס בשימורים, מצתים, נרות וכו'... היה בו גם יומן גדול, מגזינים וכרטיס ביקור מאוד מעניין שהציע זבובים מלאכותיים. עשינו הפסקת תה, חרטנו את השמות שלנו על הקיר לצד האחרים, וניסינו לקרוא את היומן.
בבקתה ישב כבר זקן בן 62, אלפיניסט לשעבר, שדיבר רוסית ואנגלית שסיפר לנו קצת על האזור. בניגוד לקבנוסים יבשים שהיו לנו, הוא אכל לחם עם חמאה וגבינה צהובה. זה נתן לנו השראה לגבי ההצטיידות באוכל לטרק השני.


הדרך מהמחסה עד לתחתית ההר Vihren, ההר השני בגובהו בבולגריה והראשון בשמורת פירין, היא על הסכין של ההר. אבל ממש על הסכין. רגל ימין בצד אחד, רגל שמאל בצד השני. לאורך המסלול תקועים עמודים עם כבלי מתכת שמתוחים בינם לאחיזה. הכבלים מאוד שימושיים בגלל הרוחות החזקות והעדר השביל.
באיזשהו שלב העמודים ממשיכים עם הסכין והסימון של המסלול יורד למטה. הזקן, אותו אחד מהמחסה, שהלך מאחורינו אמר לנו להמשיך עם הכבלים אבל אחרי כמה עשרות מטרים הבנו שזאת טעות וירדנו אל השביל המסומן. מאוחר יותר התברר שהכבלים ממשיכים למסלול לא מסומן בצבע דרך שתי פסגות Кутело1 ו Кутело2 ואז שוב חוזר לאדום. מעניין למה הזקן הטעה אותנו...


בתחתית ההר עשינו ישיבה קצרה לפני העלייה וצפינו במחזה מרהיב. עם כל משב רוח חזקה ההר היה מתגלה ומוסתר לחלוטין לסירוגין ע"י הערפל. בנקודה הזאת המסלול האדום עולה להר ויורד מהצד השני שלו לעבר בקתת ויחרן, אבל ישנו מסלול ירוק היקפי שמגיע לאותה בקתה בלי לעבור בפסגה.
למרות הערפל החלטנו לא לדחות את הפסגה למחר ולהמשיך באדום.
העלייה קצרה אך תלולה מאוד (העלייה מהצד השני הרבה יותר סלחנית).


בפסגה אחרי סשן תמונות בנאלי פגשנו בחור שהגיע לשם בריצה. זה מה שנקרא בהגייה המקצועית skyrunning. הוא סיפר, באנגלית די טובה ביחס לשאר הבולגרים וממש לא טובה ביחס לעובדה (אם להאמין לו) שהוא עובד בחברה בינלאומית מול לקוחות בארה"ב, על העבודה שלו והתחביב הזה של הריצה בהרים. הוא פשוט לא הפסיק לדבר. למזלנו התחילו רוחות חזקות והבחור נאלץ לברוח לפני שיתקרר.


בירידה מההר, הרגשנו שמתחיל טפטוף קל. קיריל הציע לשים מגני גשם לתיקים. קיריל סירב. גוראן הסכים. תוך כדי שאנחנו מוציאים את הכיסויים מהתיק, הטפטוף הפך למבול, עם ברד, ועוד לפני שהספקתי להגיד לקיריל שהוא ממש קיריל נרטבנו לגמרי.
לאור העובדה הזאת הוחלט לישון בבקתה. 
קיבלנו חדר של 10, הפכנו את רוב המיטות ותלינו עליהם את הבגדים לייבוש.
כאשר קיריל ניסה לשלם על החדר בכרטיס אשראי, בעל המקום החזיק אותו ביד כמה שניות, הסתכל טוב טוב, כמעט טעם אותו ואז החזיר אותו ואמר שלא ניתן לשלם באשראי.


הבקתה הזאת היא הכי עמוסה בכל המסלול משתי סיבות: הקרבה להר הגבוה בשמורה ודרך גישה לרכבים. הרבה אנשים מגיעים לכאן עם רכב, עושים טיול יום וחוזרים לישון בבקתה.

קיריל החליט, וגם יישם במשך כל הטיול, שבמקום לשאול את המקומיים שאלה הוא פשוט יצעק עליהם את מבוקשו ויעשה חצי סיבוב עם היד.
כך הוא גם עשה כאשר חיפש שירותים בבקתה והחליט "לשאול" את בעל המקום:
-"toilet!!!"
- "no... reception!!!"

ירדנו לחדר אוכל. אפשר להזמין אוכל במטבח וגם לאכול את האוכל שלך. זה מה שרוב האנשים שהיו שם עשו. אנחנו הזמנו מרק ופלפלים ממלואים בגבינה לבנה מטוגנים בפירורי לחם ושמן עמוק. מעניין. בעל הבית הדליק תנור עצים שהיה בחדר האוכל אז ייבשנו לידו את הנעליים ובגדים נבחרים.


בולגרים מבוגרים שישבו בשולחן ליד שמעו שאנחנו מדברים רוסית ושאלו אם אפשר להזמין אותנו לכוס של Ракия - Rakia - וודקה מקומית, בד"כ משזיפים או ענבים. הרקיה שלהם הייתה תוצרת בית, נעימה מאוד לשתייה (Пивкая) והם לא הפסיקו למזוג.
רק אחד מהם דיבר רוסית טובה כי למד בבלרוס, השאר ניסו להשתתף בשיחה ללא הצלחה רבה.
הוא סיפר לנו הרבה על בולגריה ועל עבודתו כמהנדס סביבה
הוא אמר שהמדינה עשירה במחצבים עניים(זולים). ברוסית זה נשמע הרבה יותר מצחיק.
"мы богаты бедными полезными ископаемыми"


אחרי שסיימנו את כל הרקיה עלינו לחדר וגילינו שצירפו לנו עוד בחור צעיר, מקומי. הוא היה די בשוק מכל הדברים שפרסנו בחדר לייבוש והתמקם בפינה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה