כמו שאמרתי קודם, נהוג להישאר 2 לילות במנאנג ע"מ להתרגל לגבהים. ביום מנוחה מומלץ לעשות טיולים קצרים גם כי אין משהו אחר לעשות חוץ מזה וגם כדי לעלות עוד יותר גבוה במהלך היום, שוב כדי להתרגל לגובה.
מכיוון שהקדמנו את הלו"ז של עצמנו ביום שלם וכי היה מזג אוויר מסריח החלטנו ללכת על יקיצה טבעית ולוותר על הטיול.
אז קמנו נורא מאוחר, וגוראן הלך לעשות כביסה. התנור לא דלק ולכן הוא תלה את הבגדים הרטובים בחדר.
לצהריים החלטנו לאכול יאק בורגר. בשר ראשון מאז שיצאנו מקטמנדו. בשביל זה הלכנו למלון שבזמנו המליצו לנו עליו - tilicho hotel. על שם אגם טיליצ'ו, האגם הגבוה בעולם שהדרך אליו יוצאת ממנאנג.
חוץ מהבורגר שהיה מצוין ומיוחד בו זמנית (בשר מאוד מאוד שומני ולא דומה לשום דבר שאכלתי עד אז) גילינו עוד משהו מעניין במלון הזה. אנשים. מלא. כולם הגיעו היום. ופתאום העיירה השוממת הפכה למלאת חיים. במרכז חדר האוכל היה תנור ענק העובד על עצים ולא קקי של יאק ולכן חימם הרבה יותר טוב.
אחרי שיכנועים רבים מצד גוראן הוחלט לעבור למלון הזה משתי סיבות: יש כאן חיים. יש כאן תנור שאפשר לייבש כביסה.
חזרנו למלון הישן והריק, ארזנו את הדברים ורצנו למלון החדש.
שתי הבנות השיראליות שראינו ביום השני התגלו כמרתוניסטיות מה שמאוד הדליק את אדריאן ואת גוראן שבאותם ימים תיכננו להתכונן למרתון ולכן רוב השיחות שלהם היו בנושא הזה. חלק קטן במוחם כבר רצה לחזור לארץ כדי להתחיל לרוץ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה